מירה מתייחסת אל מוסד הנישואים כאל נטל ומעמסה , והיא חשה שאין הוא נעים לה או מיטיב עמה . בזמן היכרותה את מנשה וגם בשנות נישואיהם היא אינה חשה כלפיו רגש של אהבה . מבחינתה נישואים הם מטלה שהייתה צריכה להתבצע " סתם , כדי ' לגמור ' , כדי ' להיפטר מכל זה '" . במונולוג פנימי היא מנסה לברר ממה הייתה צריכה להיפטר בחייה , כלשון המספר , ומגלה שאלו הנישואים . מירה מודה שנישאה מתוך כורח פנימי שעליו חונכה בסביבת ילדותה בגרודנה , וש " אפשר שרבות היו מקנאות בה [ ... ] היו חושבות אותה למצליחה " . בשלב אחר , כשהיא מתאהבת בלואי , ועליה להחליט אם להתגרש ממנשה ולהשאיר את בתה ברשותו , היא עורכת חשבון עצמי נוקב ומגיעה למסקנה ש " כל מה שעשתה עד היום , כמו מתוך נימנום עשתה " , כלומר , פעולותיה נעשו כלאחר יד , ללא שיקול דעת וחשיבה צלולה , בעיקר בנישואיה עם מנשה . נישואיה לו נבעו מן הנורמות החברתיות שהייתה רגילה להן ומן הציפיות החברתיות של הקהילה ממנה . האגואיזם שהיא מבטאת בסדר יומה כאישה נשואה – העמדת צרכיה במרכז חייה לעומת צרכיה של המשפחה – מחזק עניין זה . לאור תפיסתה שהאישה צריכה לחיות חיי הנאה גרידא ולא להקד...
אל הספר