הכרה בצורך להציל את העם היהודי ופעילות לקראת תחייתו בארץ ישראל – זוהי הגדרת הציונות לפי אונא , ו ' לא היה בכך כל הבדל בין הציונות הדתית והחילונית ' . מימוש שתי מטרות אלו מותנה בשני תנאים בעלי חשיבות עליונה : השיבה לארץ ישראל ואיחוד העם . לדבריו : ' התחושה הבהירה שאין כל סיכוי שמשימה זו תתממש ותצליח , אלא אם תבוצע ותתרחש בארץ ישראל . לשם כך יש ללכד ולאחד את העם , לתת לו הנהגה ולהפעיל את כל כוחות החיות הטמונים בו ' . לדעתו , ההגדרות האחרות של המפעל הציוני הן חלקיות , חוטאות לחזון ומעמידות תחתיו אידאלים חלופיים . טענתו הראשונה הייתה אפוא טענה היסטורית . הוא ראה בנתון היסטורי זה בסיס אידאולוגי ורעיוני איתן , הבסיס היחיד שיש בו משום הצדקה , משמעות ולגיטימציה למפעל הציוני . ברעיון זה באים לידי ביטוי המוטיבים המרכזיים המלווים את המפעל הציוני והמעצבים דגם של תודעה יהודית , ציונית , ישראלית ומוסרית ; ואלה ארבעת המוטיבים המרכזיים : תודעה של המשכיות היסטורית של הקיום היהודי , שמירה על ה ' יהודי סגולי ' שבא לידי ביטוי בשורשיו הדתיים של העם , שיווי מעמד מיוחד לציון ומרכזיות התודעה המוסרית שתאפשר את...
אל הספר