בפרק זה נבחן בצורה מקיפה את המודל הדו מסלולי לאובדן ושכול . נתמקד בעיקר ביישום הקליני , וכאשר נתייחס לממדים תאורטיים ומעשיים , זו המטרה שתקבל עדיפות . מבנה המודל תורם להבנה ברורה של תהליך האובדן וצורת ההתמודדות אתו , בעזרת התמקדות בו זמנית בתגובה הביו פסיכו ביולוגית ובטבע מערכת היחסים למנוח . לאחר סקירת רקע והיסטוריה קצרה נתמקד ביישום הקליני של המודל . רוב האנשים מתנסים בתהליך האבל ללא צורך בעזרה מקצועית . פנייה עצמית או הפניה לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש לאחר אובדן נעשות על מנת למנוע התפתחות קשיים , או כדי להקל על קשיים לאחר שהתעוררו . קלינאים לרוב פוגשים אנשים עם קשיים , ועובדה זו מהווה יתרון ומגבלה כאחד . היא תורמת למומחיות בהבנה ובעבודה עם מטופלים כאלה , אך למעשה למטפל אין ראייה של שכול בקרב אוכלוסיות שאינן מקבלות טיפול . מחקרים המשלימים את המומחיות הישירה של קלינאים יכולים להועיל מאוד בהרחבת זווית הראייה על השלכותיו של האובדן על חיי האבל . המודל הדו מסלולי לאובדן ושכול מכוון ומותאם לאיש המקצוע המבקש לבצע הערכה לגבי הצורך בהתערבות . נוסף על התועלת הקלינית , זהו מודל חשוב גם בממד ...
אל הספר