הדיסציפלינה שבה אנו דנים , זו “ הרואה בספרות העברית החדשה , בשירה ובפרוזה , את האפיק המרכזי של ההגות היהודית - תרבותית שבאה לעצב מחדש את זהותו של העם היהודי מול משבר החילון בזמן החדש " , כהגדרתו של שביד , “[ ... ] נוצרה " , לדבריו , “ על -ידי מחדשי הספרות העברית החדשה בתנועת ההשכלה שהיתה במהותה תנועת רנסנס עממית-לאומית " , דבר שהשפיע , מטבע הדברים , על אופייה של ספרות זו : הספרות העברית החדשה הייתה תנועתית - שליחותית . היא חתרה להגשים את מסריה האידיאולוגיים של תנועת התחייה הלאומית של העם היהודי בתהליך יצירת התרבות שהוקדשה לחינוך בית ספרי ותנועתי . מכאן נבע כוחה לעצב את זהות העם . סופרי תנועת ההשכלה שאפו לרנסנס כולל . הם הגשימו אותו ביצירתם שאיחדה מחקר (“ חכמת ישראל " ) , סיפורת , שירה , פילוסופיה עממית וביקורת הספרות . זו האחרונה , מדגיש שביד , נחשבה אף היא בתקופת התחייה “ כאחד מענפי היצירה הספרותית - אמנותית . הסופרים היו מבקרים - הוגים והמבקרים ההוגים היו סופרים -אמנים שראו בספרות ראי המשקף את חיי הלאום כדי להתמודד על - ידי שיקוף ביקורתי עם בעיות החיים הלאומיים ואתגריהם " . 11 שביד ,...
אל הספר