ענת לפידות -פירילה בקיץ 1901 ניצבה דמיטרה וקה על סיפונה של אונייה שעגנה בנמל אסתנבול , והשקיפה על המינרטים המרהיבים של מסגד סולטאן אחמת שנגלו לפניה . האונייה שהפליגה בה מארצות הברית עוכבה בנמל על נוסעיה בשל מגפת הכולרה שפרצה בעיר , והמתינה שם עד חלוף הסכנה . את זמנה , היא מספרת לקוראיה , העבירה בצפייה בנוסעים המודאגים ובהאזנה לשיחותיהם , שעוררו בה גיחוך מהול בבוז . הנוסעים , ובהם איטלקים , אנגלים ואמריקנים , הפגינו בורות איומה באשר לאופייה החברתי של אסתנבול . אחד מהם , אשר טען כי הוא טייל מנוסה ומומחה לאזור , חלק את תובנותיו האנתרופולוגיות עם חבריו למסע , ואלה שתו את דבריו בצמא וקיבלו אותם כאמת לאמתה . הבורות הזאת , הסבירה וקה , הצמיחה אצל הנוסעים פחד לא רציונלי מפני המפגש עם העולם האחר ( Vaka . ( 1909 וקה הייתה לבושה כמו שאר הנוסעים , ואלה לא העלו על דעתם כי היא איננה אחת מהם . בספר הזיכרונות שלה , הרמליק ( שם ) , מתחה וקה ביקורת על "נטייתם של מבוגרים " במערב לשפוט אנשים ( מהמזרח ) על פי חזותם ושפתם . היא לא הייתה היחידה בכך , אולם היא יכולה להיחשב לאחת הכותבות הראשונות שביקרו את האור...
אל הספר