מאפיין מרכזי של התרבות המודרנית הוא התפתחותה של תפיסה ייחודית בעניין אופיה ומהותה של הפעילות האסתטית והאמנותית . הוגים וחוקרים מכנים תפיסה זו בשמות כמו " התאוריה של האמנות ממש" theory of art- ) , ( such-as , Abrams 1989 " התאוריה של המציאות הנעלה של האמנות ושל הרוח החופשית theory of the superior reality of art and of autonomous ) [ " , ( genius , Williams 1963 ; Bourdieu 1968 " האידאולוגיה של "האסתטיקה ו" ( ideology of the aesthetic , Eagleton 1990 ) האידאולוגיה של האמנות האוטונומית" . ( ideology of autonomous art , Wolff 1987 ) תפיסה זו יסודה בהבנה , שמה שמגדיר יצירת אמנות הוא הסטטוס שלה כחפץ שיש להתבונן בו באופן טהור , לצרוך אותו לשם ההתבוננות עצמה בלבד . כלומר , יש לגשת אל יצירת האמנות לשם עצמה בלבד , בלא שום מטרה או עניין אחרים של המתבונן , כמו למשל אינטרסים אישיים , רכושנות ותשוקה , ובלא קשר לערך האמת שלה , למוסריותה או לשימושיותה . תפיסה זו של האמנות צמחה על בסיס האמונה , או בעצם הטענה הפילוסופית , כי היכולת האסתטית של בני אדם , כלומר היכולת המנטלית שלהם לשפוט ולהעריך באמצעות חוש...
אל הספר