לשונה של מגילת רות היא בעיקרה לשון המקרא הקלאסית האופיינית לספרות ההיסטוריוגרפית של תקופת בית ראשון , וניתן להצביע ללא קושי על ביטויים האופייניים לרובד זה של הלשון כגון "ותהם כל העיר" ( א , יט , ראה שמ"א ד , ה ; מל"א א , מה (; "למי" ( ב , ה במובן מי ; השווה בר' לב , יח ; שמ"א ל , יג (; "כה" במובן פה ( ב , ח וראה בר' לא , לז ; במ' כג , טו ; שמ"ב יח , ל " (; גשי הלם" ( ב , יד ; ראה שמ"א יד , לח " (; ותבא בלט" ( ג , ז ; ראה שמ"א יח , כב ; כד , ד " (; לפנים בישראל" ( ד , ז ; ראה שמ"א ט , ט (; "עדים אתם ... ויאמרו ... עדים" ( ד , י יא : השווה יהר כד , כב . ( עם זאת כמה מלים וביטויים מעידים על תקופה מאוחרת בהרבה : . 1 נש"א אשה ( א , ד : ( במקום לק"ח אשה , המקובל על הלשון הקדומה . . 2 שב ) "ר א , יג ) המלה משמשת בתרגום הארמי ל"תקוה" העברית . . 3 עג ) "ן א , יג ) יחידאי במקרא ; בלשון חז"ל מופיעה מלת "עגונה . " . 4 צב ) "ט ב , יד ) יחידאי במקרא והוא לשון משנה ( חג' ג , א . ( . 5 צבתים ( ב , טז ) יחידאי במקרא , ולשון משנה ( 'מנ י , ט ; 'עיר י , א . ( . 6 מרגלות ( ג , ד ואילך ) במובן רגליים , ראה...
אל הספר