בסופו של דבר , זוהי המתודה הבסיסית ביותר של חינוך . המסורת היהודית ניסחה זאת היטב כבר לפני שנים רבות מספור : אנו לא יודעים איפה , מתי ובמי ניגע , אך חובה גדולה מוטלת עלינו לשלוח על פני המים את כל אשר אנו יודעים ומבינים מתוך אמונה כי " ברוב הימים תמצאנו " - נמצא אנחנו או ימצאו אחרים . בחינוך אנו מבקשים לתת , גם אם אין אנו יודעים אם יהיה מי שייקח . ואם יהיה מי שייקח , איננו יודעים כיצד ייקח ומתי ייקח . חינוך משמעו נתינה בלי לוח זמנים וכתובת מדויקת , אך מתוך ביטחון שיש בזה טעם . בבהירות מרגשת כתב נתן זך " ) כולנו זקוקים לחסד : (" כולנו רוצים לתת רק מעטים יודעים איך צריך לזכור כעת שהאושר לא מחייך שמה שניתן אי פעם לא יילקח לעולם שיש לכל זה טעם גם כשהטעם תם ...
אל הספר