יולנדה גמפל " והגדת לבנך , " הוא אחד התפקידים החשובים של ההורה בהעברה בין דורית . ביהדות מצווה היא לספר ביציאת מצרים , והנני מוסיפה שמצווה היא לספר לילדים את כל יתר ההתרחשויות שאירעו לנו מאז יציאת מצרים ועד היום . המצווה שאב חייב לספר לבנו מטרתה חינוכית , ולכן אין בה נוסח קבוע כדי לצאת לידי חובה , אלא התוכן והצורה מותאמים לכל בן ולכל בת לפי אופיו , או אופיה . השאלה של העברת הידע של מה שקרה לדור שנולד לאחר השואה היא אחת השאלות הגדולות בהן מתלבטים הניצולים . עלינו להבחין בין המשמעות של השפעת ההעברה הבלתי מודעת לבין המשמעות של הזיכרון של מה שהתרחש לגבי הדורות הבאים . ( Kestenberg , 1982 ; Gampel , 1986 , 1992 ) חוויית השואה אינה משתבצת בקו רצף כלשהו . יש משהו אימתני ומפחיד בקוהרנטיות שלה עד כי היא ניצבת בודדה בקיצוניותה , ולכן לא ניתן להעריך , למדוד ולהשוות את חוויותיה לשום דבר אחר . כל אדם שעבר את השואה על בשרו הוא זיכרון מהלך של מוות , כליון והשמדה שהפכו להיות חלק ממציאות . כיצד מעבירים הניצולים את התנסותם לדורות הבאים , ובעיקר לילדיהם ? ההחלטה הכאובה לזכור את שהתרחש באופן מודע , לספר ו...
אל הספר