ההבנה המודרנית של הסכיזופרניה כמחלה במסגרת מקצועות הרפואה החלה בתיאורים הקליניים של אמיל קרפלין , ( Emil Kraepelin , 1899 ) הנחשב לאבי הפסיכיאטריה התיאורית ( Descriptive Psychiatry ) המודרנית . הוא חתר להמשגה רפואית בכך שתיאר את התופעות הנצפות של המחלות הפסיכיאטריות , בעיקר סכיזופרניה ומחלות אפקטיביות . הוא איחד תיאורים קליניים שונים תחת קורת גג מושגית אחת העונה לדעתו על אבני הבוחן של היינריך קוך ( Heinrich Koch ) לתקפות של מחלה . סכיזופרניה הוגדרה על-ידו כמחלה בשם " דמנציה פרקוקס" , ( Dementia Praecox ) הקרויה בעברית " שיטיון הנעורים . " קרפלין הציע מספר אבניבוחן למחלה . הוא הדגיש את הרקע ואת הסיבתיות הביולוגית שלה , ושם דגש על התיאור הקליני ועל מהלך המחלה . הקריטריונים הם גיל התחלת המחלה , מהלכה וההידרדרות שלה . תקפות האבחון בסכיזופרניה מתבססת על תחילת המחלה בגיל צעיר ועל הידרדרות הדרגתית בתפקוד הנפשי . לפי תיאורו , המחלה מתחילה בגיל הנעורים . ( Praecox ) מהלך המחלה מלווה בהחמרות ובהטבות לסירוגין , והפרוגנוזה גרועה . מהלך המחלה מביא לירידה בתפקודי האישיות השונים . ( Dementia ) בכך הו...
אל הספר