שלמה גיורא שוהם , בעל תפיסה קאנטיאנית מובהקת , מצטט את קאנט האומר ש"החלל והזמן הם פילטרים של התודעה שלנו . הם המסגרות שבאמצעותן , ורק דרכן , אנו קולטים את המציאות . " כמו הומניסטים אחרים , שוהם מציב את האדם במרכז : אדם חלש , קרוע , מוכה , כזה הנאבק כל חייו בין כוחות גדולים , ולמרות הכל , לא חזקים ממנו . האדם של שוהם מקים ומקיים את העולם , הוא נוצר וגם יוצר ; אם תרצו , זהו אדם-אל , שאמנם הושלך אל העולם בעל כורחו , אבל מאותו רגע הוא אחראי לגורלו ומעל הכל , הוא בעל רצון חופשי , חופש בחירה ויכולת לקום , למרוד ולעשות מעשה . בתורת האישיות שלו ניסח זאת שוהם בצורה דומה . ( 2002 ; 1980 ) לפיו , החלל והזמן הם סטרוקטורות , מבנים , חיבור בין הטבע לבין התרבות . בריאיון שנתן פרופ' שוהם למגזין אודיסאה , אמר : טענתי בעבר שגם החלל וגם הזמן הם תהליכים התפתחותיים באישיות – כלומר , הם משתנים עם התפתחות האישיות . הטענה הזו עולה בקנה אחד עם קאנט . יותר מזה , היא מהווה בסיס אמפירי לרעיונות שלו . כשתינוק בא לעולם אין הבחנה בינו לבין החוץ . אין לו תחושת חלל . לכל שלב התפתחות פיזי יש שלב מקביל בהתפתחות של חלל ו...
אל הספר