לעניות דעתי , השירה האופראית היא הנעלה בשירה הקולית של האדם : היא מאפשרת לזמרים להביע רגש עז ; המוסיקה המלווה אותה , המתנגנת על-ידי תזמורת פילהרמונית שלמה , תפקידה לתמוך בקול האנושי ; והמשחק מביא לידי ביטוי את שילוב העוצמה הקולית עם זו האינסטרומנטלית , על מנת להציג בפני צופה את מגוון הדמויות בכל מצב אפשרי . בימים אלה עולה בתיאטרון חיפה , בשיתוף עם תיאטרון הקאמרי , ההצגה " שיגעון באופרה , " שבה הופך אותלו הדרמתי לפרסה בידורית . אולם מה קושר את האופרה , מלכת המופעים , לשיגעון ? ד"ר דניאל רובינץ וד"ר רמונה דורסט טוענים במאמרם "פסיכופתולוגיה באופרה : " האופרה , כחלק של האמנות , באה לשקף תכנים מחיי היומיום בדרך ייחודית שיש עימה עוצמה אינטלקטואלית ורגשית ... לצד שיקוף לבטים ורגשות ברמת הפרט , הזוגיות והמשפחה . הפסיכופתולוגיה , כחלק בלתי נפרד של חיי הפרט , באה אף היא לביטוי באופרה . לאור זאת , תמוהה העובדה שכה מעט נכתב בהקשר של אופרה ופסיכופתולוגיה בהשוואה לסוגי אמנות אחרים כספרות , ציור ותיאטרון , כמו גם נסיונות של ניתוח אנשים מפורסמים בתחומי היצירה והמנהיגות מבחינה פסיכולוגית , פסיכואנליטית...
אל הספר