עקרון התקשורת השני , שאפשר לכנותו 'צמצום רוחני' או 'צמצום מילולי , ' מורה לאדם בעל הנטייה הרוחנית לצמצם את דרך דיבורו הרוחנית , המופשטת והעשירה — במידה מסוימת בדומה לאב ה'מגידי' המשוחח עם בנו בדברי קטנות ( ראה פרק שביעי ) — כדי שיוכל למצוא שפה משותפת עם בעל הנטייה החומרית . האמצעי המובהק לצמצום זה , כפי שכבר נאמר , הוא לשון המעשייה והמשל , המתרגמת מסרים מופשטים לרמת התפיסה הקונקרטית . כבר הרחבתי את הדיבור על ההבדל בין מה שאפשר לכנות הצו הקטגורי החסידי , התבטלות ( ךאסרטיביות ) בין אישית , לבין החינוך המערבי להתבלטות ( אסרטיביות ) אישית . הצו הזה מקבל משמעות מיוחדת בהקשר הדיון שלנו בצמצום הרוחני לאור העובדה שבחברה האגו צנטרית והדואליסטית הדיבור הנמלץ משמש אמצעי מכוון בידי המעמדות הקרויים גבוהים להפגין את עליונותם התרבותית במגעם עם פשוטי העם . שימוש בשפה סנובית הוא אפוא גורם בעל חשיבות רבה בהחרפת ההבדלים המעמדיים בחברה כזו , ובכך הוא תורם לתהליך הבידוד . ולעומתו , הצמצום המילולי הוא ירידה מגבהות השפה של המעמד הגבוה ( אמיתי או מדומה ) כדי לדבר בלשון יומיום 'חומרית' ופשוטה . זוהי טכניקת כיל...
אל הספר