א . מוצאה של אמנות בפרשת מוצאה של מימםיס היו דעותיהם של החכמים הקדמונים חלוקות . בתו רת האמנות , שהיתה מקובלת בבית מדרשו של פיתאגורס נ , ובייחוד בתורת המוסיקה' הדגישו בעיקר את העובדה' שמטבעו נוטה האדם לקצב ולנגינה , ודבר זה הוא יסוד יכולתו בבניינה של תרבות היישוב והרוח . חולק על דעה זו דימוקריטומ ואומר' שהאמנות אין לה שורש בטבעו של האדם מעיקרו' אלא היא פריה של התפתחות החברה . פילודימום אומר על דימוקריטוס , שלא זו בלבד שהיה חוקר טבע גדול בקרב החכמים הראשונים אלא עסק הרבה בחקירת ההיסטוריה , והוא הורה שהמוסיקה זמנה מאוחר' וסימן לכך שלא הצורך מולידה אלא היא קמה לעת השפע .= אפלטון הולד אחר דימוקריטום ומבדיל בין צרכים ראשונים , הכרחיים , שבלעדיהם אין האדם יכול להתקיים' ובין אלה שנוצרו מאוחר יותר' שצפו ועלו מתוך השפע ואינם הכרחיים לקיומו של האדם . בגדר צורך שני הם עסקי דיור' ובגדר צורר שלישי עסקי הלבשה . ציבור כזה' שבניו עוסקים בהפקת דברים ההכרחיים לעצם הקיום והחיים , מכנה אפלטון בשם מדינה אמיתית ובריאה . במדינה כזאת הבריות חיים בשלום , ומסתבר שיהיו ברי אים ויגיעו לשיבה טובה , ובמותם ימסרו ...
אל הספר