בפעילות השטח הציונית במרוקו , כמו במדיניות הגבוהה , ניכרו בשלב זה ההתפתחויות בבעיותיה של לאומיות הפזורה . הן ניכרו בראש ובראשונה בתחום ההגירה . מנגנון העלייה צריך היה להתמודד עתה עם לחצים סותרים מכיוונים שונים . היה לחץ מסוים של צעירים חסרי פרנסה ועתיד , שרבים מהם היו חולים במחלות עוני ומקצתם בעלי מוסריות מפוקפקת , של מבוגרים עניים , של זקנים , של חולים ומוגבלים שעדיין קיוו למצוא ישועה במדינת היהודים . גם רוב הנדרשים השתייכו לקטגוריות אלה של המועמדים לעלייה . העלייה לבשה אופי מגזרי ומעמדי ברור : הרצון לעלות עדיין קינן בעיקר בין הנידחים והשוליים במגזר הילידי ושל אנשי קו התפר . הדבר עמד בניגוד גמור לשאיפות ההנהגה הישראלית באשר לאיכות העולים . אך השפעת האתוס הלאומי עדיין היתה חזקה ולא קל היה , לא למועמדים הנפסלים ולסביבתם ולא לאנשי מנגנון העלייה , להתמודד עם הדרישות הסותרות בעניין זה . בעיית יישובו של המוסר הלאומי עם ניהול ההגירה על פי ההוראות מלמעלה לא היתה אלא פן אחד של הקשיים שניצבו בפני אנשי העלייה . היה עליהם לארגן את ההגירה בזירות שונות - ישראל , מרוקו וצרפת , לתאם את הפעולות ולעמוד...
אל הספר