בקיץ 1952 הוכנה במשרדי הנציבות ברבאט סקירה על הציונות במרוקו . סקירות כאלה נהגה הפקידות לערוך מעת לעת כדי לבחון את מדיניותה , במיוחד כשחשה שהיא מאבדת שליטה על התפתחות העניינים . מחבר המסמך פתח וקבע כי עד 1948 פעלה התנועה הציונית במרוקו בשקט . היתה זו תנועה צנועה ללא ארגון מרכזי , שנוהלה בעיקר על ידי כמה יהודים זרים ( כאן ובמקומות אחרים התייחסה הפקידות הצרפתית אל כל יהודי שלא היה בעל אזרחות מרוקנית כאל זר , גם אם היה מרוקני במוצאו . ( יהודים מרוקנים , אם היו מעורבים בענייניה , עשו זאת בדיסקרטיות ובזהירות . הם חששו מתגובות המוסלמים , מהתערבות המשטרה ומעונשי המושלים מטעם המח'זן , הפאשות והקאידים . לעומת זאת , מאז הקמת מדינת ישראל העמיקה הציונות את חדירתה למרוקו , השפיעה תחילה על הצעירים ובעקבותיהם על ההמונים . הנתונים שהצטברו אצל שלטונות הביטחון הצרפתיים על קצב העלייה לא עוררו עדיין דאגה . מספר העולים שיצאו דרך נמל קזבלנקה בשנת 1949 הגיע לפי רישומיהם רק , 2 , 707-ל בשנת 1950 עלה 3 , 442-ל ובשנת 1951 ל . 6 , 677 הסטטיסטיקות הצרפתיות היו נמוכות מן הישראליות ולא גילו שכבר בשנת 1951 עבר מספר...
אל הספר