אדם ברוך 92 אמנם העליון הכיר השבוע בזכות אנשי "כיכר הלחם" להפגין , ובזכות למינימום של כבוד אנושי ( רמת מחיה , ( אבל השיטה ניצחה : "כיכר הלחם" הוגדרה כמפגע תברואתי ותסולק מקריית הממשלה . מה מעיק בהחלטה זו של העליון ? מה תועה ? היא מיישרת קו עם המילון הכלכלי והנפשי של נתניהו . מיישרת קו עם הכוח . היא מצמצמת את המונח " הפגנה" לכדי אירוע קצוב , ומתעלמת מכך ש"כיכר הלחם" הינה סוג אחר של הפגנה : החיים עצמם כהפגנה . העוני והקיפוח מפגינים את עצמם . ואיפה הם מפגינים ? בקריית הממשלה עצמה : בתור מרכז הכוח עצמו . אנדרטה חיה . העליון סילק אותם גם משום שהם משבשים את החיים בשטח ציבורי ( קריית הממשלה , ( אבל האין "כיכר הלחם" חלק מעצם מהותו המופשטת והמעשית כאחד של המושג "שטח ציבורי . " אין לשפוט את כיכר הלחם ככל הפגנה . כי המסר הוא עצם קיומה המתמשך . לדעתי , העליון טעה כאן , טעה בתחום המשפט עצמו , בהנחה שהמשפט ניזון גם מהלשון , השפה , חוכמת הרחוב עצמו . טעה במונח "הפגנה . " לא הבין שלפניו אנדרטה חיה . טעה בהעדפת סילוקו של "מפגע תברואתי , " 92 הופיע לראשונה במוסף "שישי" של מעריב , . ( www . adambaruch . ...
אל הספר