האופק הדתי או הדת ממוקמים , כפי שראינו , בתוך תהליך הבנת האקסיסטנציה , ליתר דיוק , בתוך מה שנחשף בניתוח של חוויית הניכור עצמה . הדת אינה , אפוא , דחייה או ניגוד של מה שנחשף באקסיסטנציה אלא היא פיענוח משמעותה . קירקגור נותן לכך ביטוי במקומות רבים הפרדוקסלי שבין ישות טהורה , נצחיות וקונקרטיות זמנית ( ראה גם אלרוד , 1975 עמ' . ( 8 50 דיון מפורט בשאלה וו , ראה חל ק שני , פרק א , בפרט סעיף , 1 בו מוצגת הבעיה בצורה מפורטת . בכתביו . בסוף פסוק בלתי מדעי קירקגור כותב : 'הדבר נעשה ברור שהדרך היחידה שבה יוצר יחיד חי יחס עם האל , היא כשהסתירה הדיאלקטית של הקיום , מובילה את הלהט שלו לייאוש ועוזרת לו לדבוק באל בעזרת ה"קטיגוריה של הייאוש" ( אמונה . ' ( משמע , הבסיס לזיקה לאל הוא הייאוש או הניכור , והיחס לאל אינו חריגה או 'קפיצה' אל מעבר לחיים עצמם . הדת היא קפיצה מתוך החיים לתוך החיים עצמם . יוצא , אפוא , שרק בדת , וליתר דיוק , רק ביחס לאל , הקיום עצמו נעשה שקוף . במלים אחרות , התודעה העצמית מגיעה למיצויה בדת ( ראה יומנים , . ( VIII A 320 n . d ., 1844 [ 1050 ] אם שבים אנו לנקודת המוצא של ספר זה — ק...
אל הספר